פעילות הסיפור האישי נחלקת לשניים: תחילה, פרק הסיפור האישי, ולאחריו פרק השאלות והתשובות. בעוד אין מומחה מאיתנו לסיפורו האישי, הרי רובנו לא בהכרח מומחים בנושא זהות מינית ומגדר מזה, או במלוא ההיבטים הנוגעים לקהילת הלהט"ב מזה.
מטעם זה, ייסקרו להלן שאלות נפוצות, החוזרות על עצמן, ותשובות אפשריות אליהן. יודגש, כי אין מדובר בתשובות "הנכונות". מובן כי אפשריות תשובות נוספות אחרות, אישיות וכו' – כמיטב ידיעותיכם וכישרונותיכם.
עוד סיבה חשובה לצורך להיות מוכנים כדבעי לפרק זה של המפגש נעוצה בכך שאנו נתפסים לא פעם באזני ועיני שומעינו כייצוגיים ומייצגים לא רק את עצמנו, אלא את כלל הלהט"בים או את הקהילה. בקיצור: אחריות כבדה...
באופן גס, ניתן לחלק את השאלות ע"פ 3 סוגים:
1. שאלות אינפורמטיביות – איך מתחתנים, סטטיסטיקות של להט"בים, אופציות להבאת ילדים וכו'. כמעט כל שאלה יכולה להתחיל כאינפורמטיבית, ואחר כך "לעלות מדרגה" לשאלה דיונית לגמרי ("איזה אופציות יש לכם כדי לביא ילדים?" ---- אינפורמטיבי; "אתם חושבים שזה מוסרי שתביאו ילדים?" ---- שאלת דיון). על מנת לענות על השאלות הללו חשוב להתעדכן בנושאים השונים.
2. שאלות דיון/ פוליטיות/ מחקריות – סוג השאלות אולי החשוב ביותר שאנחנו נשאלים בכיתה, גם מכיוון שהוא דורש ידע, גם מכיוון שמענה בעל גוון אישי לשאלה כזו תמיד מתכתב עם היבט חברתי רחב יותר ולא רלוונטי למתנדב עצמו בלבד, ובעיקר מכיוון שאלה המקומות העיקריים שבהם ניתן בקלות להיגרר לויכוחים אגרסיביים עם הקהל, ולפספס את המטרה. כיצד להתמודד עם שאלות אלו?
·לא להיכנס לויכוח/ התנצחות/ לא "לחנך".
·לא להאריך מדי בתשובה, להשאיר זמן לנושאים שונים לעלות.
·לתת זמן גם לפרטנר/ית לענות ולהוסיף משלו/ה.
·להבהיר שזו דעה אישית. אם אפשרי ויש זמן – להדגים תשובות אחרות שקיימות בקהילה לשאלה; במידה ואין זמן – לומר לפחות שישנן כאלה. היה ויש באפשרותכם להציג את הדעה האחרת, יש להציגה נאמנה, ולא כמס שפתיים.
·אפשר לגשת לשאלה מסגנון הדוגמא האישית (מה עשתה לי חוויית הצעידה במצעד גאווה, למשל) או מסגנון התיאורטי יותר (ההיסטוריה של המצעדים, סיבות לקיומם, תוצרים שלהם). ישנם יתרונות וחסרונות לכל סגנון תשובה, והכי חשוב לבחור את הסגנון שאתם מרגישים איתו הכי נוח. זה יעביר את המסר בצורה הטובה ביותר.
·בעיקר בשאלות בעלות אופי כביכול "מחקרי" (מולד/ נלמד; סטטיסטיקה של להטב"ים באוכלוסיה; מחקרים לגבי הורות וכו') – חשוב להבין כי אתם לא מגיעים על תקן של "מומחים" (פסיכולוגים/ ביולוגים/ סטטיסטיקאים/ סוציולוגים/ משפטנים/ אנשי דת וכו'). אל תנסו להיות מה שאתם לא, ולנכס לעצמכם מומחיות והצהרות חד-משמעיות שאתם לא בהכרח יודעים/ מסוגלים לגבות (לרבות ציטוטים מתוך תכנים תיאורטיים שנלמדים בסמינר עצמו). המטרה הראשית בפעילות היא לא הקניית ידע, אלא קידום מסר של פלורליזם וסובלנות, ויש לשאוף לענות ברוח זו.
3. שאלות בעלות גוון אישי/ אינטימי (השלמת פרטים לגבי הסיפור האישי; שאלות שעולות בעקבות הסיפור ומבחינתו של המתנדב הן רגישות/ מביכות; שאלות על סקס, "מי הגבר ומי האישה בזוגיות?" וכו'). חשוב ללמוד את הנקודות הרגישות אצלכם וללמוד כיצד להתמודד עם העלאת נקודות אלו במהלך הפעילות.
4. שאלות תוקפניות/ווכחניות - פעמים רבות ניתן להמנע מוויכוח 'ראש בראש' על ידי התייחסות לעצם הצגת השאלה. למשל: על השאלה 'למה אתם דווקא עושים..' אפשר לשאול למה זה נתפס כ'דווקא'. על הטענה ש'זה לא טבעי' אפשר לענות בשאלה למה יש חשיבות למה טבעי ומה לא? וכו'. בפנייה למניעי השאלה ניתן לעקוף את הוויכוח הטעון שמבוסס על ידע/דעה פוליטית ולערוך במקומו דיון אישי יותר דרך נוספת להתמודדות עם שאלה תוקפנית היא להשיב לה מנקודת מבט אישית ורגשית. לדוגמא: שאלה על מדוע צריך לקיים מצעד יכולה לקבל תשובה על החוויה שלי במצעד הגאווה הראשון שהשתתפתי בו ועל המשמעות הרבה שהייתה לכך בסיפור החיים שלי. באופן כזה אנו עשויים למוסס את התוקפנות ולעורר הזדהות ואמפטיה.
מטעם זה, ייסקרו להלן שאלות נפוצות, החוזרות על עצמן, ותשובות אפשריות אליהן. יודגש, כי אין מדובר בתשובות "הנכונות". מובן כי אפשריות תשובות נוספות אחרות, אישיות וכו' – כמיטב ידיעותיכם וכישרונותיכם.
עוד סיבה חשובה לצורך להיות מוכנים כדבעי לפרק זה של המפגש נעוצה בכך שאנו נתפסים לא פעם באזני ועיני שומעינו כייצוגיים ומייצגים לא רק את עצמנו, אלא את כלל הלהט"בים או את הקהילה. בקיצור: אחריות כבדה...
באופן גס, ניתן לחלק את השאלות ע"פ 3 סוגים:
1. שאלות אינפורמטיביות – איך מתחתנים, סטטיסטיקות של להט"בים, אופציות להבאת ילדים וכו'. כמעט כל שאלה יכולה להתחיל כאינפורמטיבית, ואחר כך "לעלות מדרגה" לשאלה דיונית לגמרי ("איזה אופציות יש לכם כדי לביא ילדים?" ---- אינפורמטיבי; "אתם חושבים שזה מוסרי שתביאו ילדים?" ---- שאלת דיון). על מנת לענות על השאלות הללו חשוב להתעדכן בנושאים השונים.
2. שאלות דיון/ פוליטיות/ מחקריות – סוג השאלות אולי החשוב ביותר שאנחנו נשאלים בכיתה, גם מכיוון שהוא דורש ידע, גם מכיוון שמענה בעל גוון אישי לשאלה כזו תמיד מתכתב עם היבט חברתי רחב יותר ולא רלוונטי למתנדב עצמו בלבד, ובעיקר מכיוון שאלה המקומות העיקריים שבהם ניתן בקלות להיגרר לויכוחים אגרסיביים עם הקהל, ולפספס את המטרה. כיצד להתמודד עם שאלות אלו?
·לא להיכנס לויכוח/ התנצחות/ לא "לחנך".
·לא להאריך מדי בתשובה, להשאיר זמן לנושאים שונים לעלות.
·לתת זמן גם לפרטנר/ית לענות ולהוסיף משלו/ה.
·להבהיר שזו דעה אישית. אם אפשרי ויש זמן – להדגים תשובות אחרות שקיימות בקהילה לשאלה; במידה ואין זמן – לומר לפחות שישנן כאלה. היה ויש באפשרותכם להציג את הדעה האחרת, יש להציגה נאמנה, ולא כמס שפתיים.
·אפשר לגשת לשאלה מסגנון הדוגמא האישית (מה עשתה לי חוויית הצעידה במצעד גאווה, למשל) או מסגנון התיאורטי יותר (ההיסטוריה של המצעדים, סיבות לקיומם, תוצרים שלהם). ישנם יתרונות וחסרונות לכל סגנון תשובה, והכי חשוב לבחור את הסגנון שאתם מרגישים איתו הכי נוח. זה יעביר את המסר בצורה הטובה ביותר.
·בעיקר בשאלות בעלות אופי כביכול "מחקרי" (מולד/ נלמד; סטטיסטיקה של להטב"ים באוכלוסיה; מחקרים לגבי הורות וכו') – חשוב להבין כי אתם לא מגיעים על תקן של "מומחים" (פסיכולוגים/ ביולוגים/ סטטיסטיקאים/ סוציולוגים/ משפטנים/ אנשי דת וכו'). אל תנסו להיות מה שאתם לא, ולנכס לעצמכם מומחיות והצהרות חד-משמעיות שאתם לא בהכרח יודעים/ מסוגלים לגבות (לרבות ציטוטים מתוך תכנים תיאורטיים שנלמדים בסמינר עצמו). המטרה הראשית בפעילות היא לא הקניית ידע, אלא קידום מסר של פלורליזם וסובלנות, ויש לשאוף לענות ברוח זו.
3. שאלות בעלות גוון אישי/ אינטימי (השלמת פרטים לגבי הסיפור האישי; שאלות שעולות בעקבות הסיפור ומבחינתו של המתנדב הן רגישות/ מביכות; שאלות על סקס, "מי הגבר ומי האישה בזוגיות?" וכו'). חשוב ללמוד את הנקודות הרגישות אצלכם וללמוד כיצד להתמודד עם העלאת נקודות אלו במהלך הפעילות.
4. שאלות תוקפניות/ווכחניות - פעמים רבות ניתן להמנע מוויכוח 'ראש בראש' על ידי התייחסות לעצם הצגת השאלה. למשל: על השאלה 'למה אתם דווקא עושים..' אפשר לשאול למה זה נתפס כ'דווקא'. על הטענה ש'זה לא טבעי' אפשר לענות בשאלה למה יש חשיבות למה טבעי ומה לא? וכו'. בפנייה למניעי השאלה ניתן לעקוף את הוויכוח הטעון שמבוסס על ידע/דעה פוליטית ולערוך במקומו דיון אישי יותר דרך נוספת להתמודדות עם שאלה תוקפנית היא להשיב לה מנקודת מבט אישית ורגשית. לדוגמא: שאלה על מדוע צריך לקיים מצעד יכולה לקבל תשובה על החוויה שלי במצעד הגאווה הראשון שהשתתפתי בו ועל המשמעות הרבה שהייתה לכך בסיפור החיים שלי. באופן כזה אנו עשויים למוסס את התוקפנות ולעורר הזדהות ואמפטיה.